🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
אדם הראשון מסתובב בגן עדן — כל השפע מוכן לפניו, מלאכים צולים לו בשר, לחם גדל על העצים, כל צרכיו מסופקים — ובכל זאת חסר לו דבר אחד: "וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". הוא מחפש, מחפש, ולפי המדרש אף מבקש מבורא עולם. מדוע לא ברא לו הקדוש ברוך הוא את האישה כבר מההתחלה, יחד עם כל שאר הבריאה?
יסוד גדול מסתתר כאן: "לָמָּה אֵין לִי?" — הרבה פעמים התשובה היא: כדי שכאשר יהיה לך, תדע שיש לך. פעמים רבות, אולי אפילו רוב הפעמים, יש לאדם דבר והוא אינו שם לב אליו כלל. מתי אדם מרגיש שיש לו משהו? רק כאשר אין לו אותו. כמו שאומרים: "ה' נָתַן וַה' לָקָח, יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ" — אין הכוונה שמברכים על הלקיחה, אלא שרק עכשיו, לאחר שנלקח, שם האדם לב שהשם נתן לו.
הסיבה שהקדוש ברוך הוא לא בורא מיד את כל מה שחסר לאדם, אלא ממתין — היא שכאשר הוא יקבל את זה, הוא ישים לב כמה זה טוב. ואולי גם באדם הראשון היה פגם דומה: הקדוש ברוך הוא בורא לו את האישה שעליה חלם, ולא מצאנו בשום מקום, בשום מדרש, בשום פסוק, שום שבח והודיה שנתן לבורא עולם עליה — לא מסיבת הודיה, לא שבח.
מי ששם לב בתורה, מוצא שתמיד כאשר יש חוסר הכרת טוב — מגיע הנחש. בפרשת בשלח מגיע עמלק, ששורשו נחש, דווקא כאשר עם ישראל אינם עוסקים בשבח ובהודיה. והנחשים השרפים בפרשת חוקת מגיעים כאשר בני ישראל מתלוננים על המן, במקום לשבח ולהודות — ושניהם נרפאים על ידי שמביטים בנחש הנחושת ונזכרים בחסדי הבורא. גם כאן, מסתבר שהנחש מגיע כי הוא מריח שיש כאן אנשים שלא חשים מספיק בטוב הבורא.
אז מהי העצה הטובה לכל אדם שמרגיש חיסרון? קודם כול, להרגיש את החיסרון, ולקבל על עצמו קבלה גמורה: לדמיין כבר עכשיו, בעודו חולם על הטוב שיבוא, כיצד יודה לבורא עולם מכל הלב, בשמחה ובאהבה, כאשר יגיע — ולא לשוכחו לאחר זמן קצר, אלא לזכור את ההודיה זמן רב. יהי רצון שנזכה כולנו לזכור את חסדי הבורא וללכת עמם, ואז יהיו לנו, בעזרת השם, חיים מלאי שמחה, אהבה והודיה.